סיפורי סטודנטים

נטע בוחבוט

היום יועצת פרלמנטרית לח"כ סגלוביץ (יש עתיד)

לא להאמין שרק לפני שנתיים סיימתי את התואר הראשון, ועדיין זה מרגיש כאילו עבר כל כך הרבה מאז. למדתי במסלול למנהיגות חינוכית חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים. התואר היה בחוגים של מדע המדינה וחינוך. למה בחרתי ככה? חשבתי שמישהו חשב בדיוק עליי כשפתחו את המסלול: כל הבסיס למה שיש בתנועות נוער רק לגדולים. בדיעבד גיליתי שעוסקים שם בעיקר בתיאוריות, שזה בעצם - אפילו מעניין יותר, כי הצלחתי להלביש אותן מדי פעם על המציאות. פתאום מצאתי את עצמי גם מעורבת יותר פוליטית, מבינה יותר איך פועלות המערכות הגדולות... ואז, אי שם בשנה ב' ללימודים, הגיעה אליי שמועה שמנכ"ל משרד החינוך מחפש עוזרים במשרת סטודנט. לא יכולתי לדמיין משהו טוב מזה! בדיוק המקום שבו מדע המדינה פוגש את חינוך. בדיוק איפה שאוכל להסתכל בלבן של העין לניהול מערכת מפלצתית, לקבלת ההחלטות הרגישות ביותר, לגורמים והאינטרסים שגורמים לעולם הזה לנוע, ולא רק בלבן של הדף Word באותיות דיוויד 12.

ממש כל מה שלמדנו בכיתה הפך למציאות בכל יום וגם ההפך. אני לא יכולה לתאר לכם את גודל הסיפוק שבלהעמיד את המרצה על טעותה, שהיא כל כך two thousand and late ושהיום כבר "הטמיעו מערכת חדשה שנותנת מענה", או ש"כן מקדמים כבר תכנית לצמצום השוויון באגף כך וכך", או ש"התקבל תקציב ענק מהממשלה רק לטיפול בתופעה" שהיא מדברת עליה היום. גם להפך זה עבד, כי בעצם, כל המרצים שלי כתבו אינסוף מאמרים בנושאים השונים שעסקנו בהם במשרד והייתי צריכה לחקור אותם בשביל המנכ"ל וחבר המנהלים. הייתי החוט המקשר בין המקום שבו יושב השכל לבין הידיים המבצעות. הייתי הידיים על המקלדת שהציגה מצגות תוכן למקבלי ההחלטות, ותמיד דאגתי שיהיה שם מידע שמתחשב בכל הגורמים, כמו שכתבתי על כך יום לפני כן באיזו עבודה להגשה.

הייתי רק בת 26, שביום אחד לובשת ג'ינס וגופיה מאמריקן איגל ויום אחרי זה מחויטת מכף רגל ועד ראש בזארה. אבל בשני הימים האלו תמיד למדתי. פעם אחת עם הראש במאמרים ופעם אחת בריצה אחרי הלו"ז המטורף שהביא אותם לחיים. אין לי דרך טובה יותר לתאר איך הכל התחבר כמו פאזל.

לבסוף, בהתבסס על אותו תפקיד עם מנכ"ל משרד החינוך, למדתי איך מתפקדת לשכה, איך מתנהל משרד ממשלתי. איך נראה "הטופ דאון" לעומת "הבוטום אפ". איך נראה הקשר עם השר ואיך קובעים מדיניות. כל הזמן נעתי בין ההתנדבויות בחינוך ובחוויה של חקר עולם המדינה והחינוך לצד ממושם בפועל. למדתי איך להתחשב בכל כך הרבה גורמים במקביל כדי "להרים" לו"ז שלם. איך עובדים הקשרים בין משרדי הממשלה השונים וכיצד עומדים בעבודת הפיקוח של הכנסת. למדתי איך צוות שלם עובד בסינרגיה וכמה זה חשוב לתפקידים הבאים בחיי. יותר מהכול, יצרתי קשרים שמשמשים אותי עד היום בתפקידי בלשכת חבר הכנסת, ואת רוב ניסיוני לתפקיד בהחלט רכשתי באותה משרת סטודנט, אי שם עד לפני שנתיים.

איתי בר חנן

הסעיף הקריטי בקורות חיים

הרומן שלי עם משרד החינוך התחיל בתמונה שרצה בוואטסאפ בין סטודנטים: "משרד החינוך מחפש סטודנטים מצטיינים לעבודה ישירה עם מנכ"ל משרד החינוך". העיתוי היה ממש לא אידיאלי. הלו"ז שלי היה עמוס ממילא במלגות, בלימודים, בהדרכת טיולים בירושלים ובין לבין גם בקצת "חיים", וכבר אז ידעתי שבחופשת הקיץ הקרובה אטוס לחודשיים, ככה שלא התאים לי להתחיל עבודה חדשה. שכנעתי את עצמי שאין מה להפסיד, וגם כשיגידו לי שזה לא מתאים, לפחות אדע שניסיתי. הגעתי לראיון אחרי שיעור בהר הצופים, ותוך כמה ימים כבר הייתי אחרי הביורוקרטיות והתחלתי לעבוד בתור עוזר מנכ"ל משרד החינוך.

במשך שנה וחצי עבדתי באחת המשרות הכי מהנות, משמעותיות, מאתגרות ומעניינות שיכולתי לחשוב עליהן. למרות שעבדתי רק שלושה ימים בשבוע, כי אחרי הכול (ואולי לפני הכל) הייתי סטודנט, זכיתי לקבל לידי אחריות על פרוייקטים בקנה מידה לאומי, ולקחת חלק במשימות שהן בלב העשייה החינוכית של מדינת ישראל.

כסטודנט לחינוך ומדע המדינה בתכנית למנהיגות חינוכית-חברתית של האוניברסיטה העברית, העבודה שלי במשרד הייתה בגדר ספר לימוד חי. הפוזיציה שבתוכה פעלתי הייתה נקודת ההשקה הכי מרתקת שיכולה להיות בין המערכת הפוליטית לבין מערכת החינוך – קורס במינהל ציבורי שאי אפשר ללמוד באף פקולטה (וגם לא מקבלים עליו נ"ז...). באינספור הזדמנויות השתמשתי בידע האקדמי שלי כדי לעשות את התפקיד שלי טוב יותר – הקורס שישבתי בו לפני כמה שעות היה משתלב באופן טבעי במצגת שאני מכין לישיבת ההנהלה הבאה של בכירי משרד החינוך. הידע עבר גם בכיוון ההפוך – המושגים המופשטים שכתבתי עליהם עבודות בחינוך או במדע המדינה הפכו למוחשיים והעשירו כל מטלה שלי כסטודנט בניסיון מקצועי אמיתי ומוחשי.

אחרי שנה וחצי, למרות שנהניתי מכל רגע, החלטתי לעזוב ולצלול עמוק פנימה לתוך מערכת החינוך – מקצה הפירמידה שלה הישר אל היסודות. היום אני משמש כמורה לאזרחות והיסטוריה וכרכז פדגוגי בתיכון בבת-ים. מעבר לעובדה שהעבודה כעוזר מנכ"ל עזרה לי להבין את המערכת טוב יותר ולדעת "לנצל" אותה לקידום המטרות שלי גם כמורה ומחנך, וגם סייעה לי להגדיר מטרות וכיווני השפעה בקריירה העתידית שלי, היא ללא ספק שימשה עבורי מקפצה בכל משרה ובכל תכנית שאליה התמיינתי מאז ששימשתי בתפקיד. הסעיף הזה בקורות החיים היה יוצא דופן, והעניק לי יתרון גם במובן המהותי של ניסיון מקצועי וכמובן גם במובן השטחי (אך החשוב!) של כותרת מרשימה שלוכדת את עיניהם של כל מי שמרפרפים על קורות החיים. אני חושב שזה חיוני שכל סטודנט וסטודנטית בירושלים יבינו שהמלצה מאישיות בכירה בשירות הציבורי היא נכס יקר מפז ויתרון עצום על פני סטודנטים בכל מקום אחר. לאחרונה בדיוק קיבלתי הודעה על כך שזכיתי במלגת לימודים יוקרתית בארצות הברית, ואני יכול להגיד במידה רבה של וודאות שמכתב ההמלצה משמואל אבואב והסעיף הזה בקורות החיים היו חלק מרכזי בפתיחת הדלת הזאת, כמו לא מעט דלתות אחרות עד היום... יאללה חבר'ה, עכשיו תורכן/ם.

רועי ליברטי

על העבודה בשירות המדינה

הגעתי לשירות המדינה אחרי שנתיים כפעיל בתנועת "ישראל 2050“, שנתיים שהיו מלאות בעשייה אזרחית ומאבקים. בישראל 2050 עושים עבודה מדהימה, ו-״ליטרלי״ מצילים את המדינה.בשלב מסוים הרגשתי שקצת מיציתי את העשייה מבחוץ, הרבה "לדבר על" ולא "לעשות את". באחד הסמינרים של הארגון הגיע רועי דרור ממשרד רוה"מ להרצות. אחרי ההרצאה שלו החלטתי- אני רוצה להתמחות אצלו. פניתי אליו בעזרת אחראית התעסוקה אצלנו במכללה והוא הסכים.

החוויה של להיות מתמחה במשרד ממשלתי הייתה מורכבת. מצד אחד, אתה לא עובד בשכר ואתה נמצא שם הרבה פחות מהאנשים שעובדים שם בשביל שתוכל לומר משהו חכם. מצד שני, החשיפה למנגנונים, לאנשים ולאופן שבו הדברים נעשים הייתה ממש חשובה ובנתה לי כמה קומות שבאו לידי ביטוי אח"כ. רועי נתן לי נושא ספציפי אחד להתעסק בו ושלח אותי לדבר עם אנשים מהתחום ולנסות לגבש המלצות. כאן מגיעה ההמלצה הראשונה שלי לסטודנטים בשירות המדינה - תבקשו נושא אחד שתתעמקו ותתמחו בו. אם תנסו להתפרש יותר מדי תלכו לאיבוד. כשאתה מומחה ומבין במשהו מקשיבים לך יותר, הביטחון העצמי עולה ואתם מרוויחים משהו שתוכלו לקחת הלאה לתפקידים הבאים. אחרי שנה כמתמחה החלטתי לגשת למכרזים לתפקיד סטודנט והתקבלתי לאגף אסטרטגיה ומדיניות במשרד הבינוי והשיכון. זה אחד המשרדים שנשמעים הכי משמימים מבחוץ, אבל גיליתי עולם מלא בעניין. בעצם שיכון נוגע לכל נדבך ונדבך בחיים שלנו. נגעתי גם בפערים חברתיים, גם בתכנון עירוני, גם בהבדלים בין אוכלוסיות בחברה הישראלית, גם בכלכלה ומה לא. יותר מהכל היה לי משמעותי הצוות שעבד איתי וכאן ההמלצה השנייה לסטודנטים בשירות המדינה- תחתרו להכיר ולהתחבר לכמה שיותר אנשים, זה אחד המפתחות המרכזיים להתקדמות בהמשך. את זה הייתי מחלק לשניים- אנשים מהתחום שבו אתם רוצים להתקדם כמה שיכירו אתכם יותר זה יותר טוב החלק השני זה מקבילים אליכם. השתתפתי בתכנית בשם 'המסלול' לסטודנטים בשירות המדינה. מעבר לתכנים המעניינים היא יצרה קבוצת חברים שפרוסה על המון משרדי ממשלה, ליצור שיתופי פעולה זה הרבה יותר קל כשאתה מכיר אנשים מהצד השני.

לא היה קשר ישיר בין התואר שלמדתי לתפקיד הסטודנט. למדתי אסלאם ומזרח תיכון במרכז האקדמי שלם. אבל בסופו של דבר אתה מגלה שיכולות שאתה רוכש במסגרת הלימודים מתבטאות בעבודה שלך. היכולת לשאול שאלות ולהטיל ספק, ההבנה שהידע נמצא במקומות מגוונים ועבודה טובה היא כזו שיודעת להקשיב. ההשפעה הייתה גם בכיוון ההפוך- הלימודים שלי קיבלו תפניות בעקבות העבודה, ניסיתי לחבר אותם כמה שיותר לעולם המעשי ואת אחת העבודות הסמינריוניות כתבתי על עירוניות פלסטינית מה ששילב את שני העולמות. האתגרים בשירות המדינה הם אינסופיים. למעשה 99% מההצלחה שלך לא תלויה בך, הגדרות התפקיד ובמיוחד של סטודנטים לא ברורות, כמות הבירוקרטיה היא אינסופית וקשה מאד לשנות מערכת מורכבת כל כך. וכאן ההמלצה השלישית לסטודנטים בשירות המדינה, תבואו עם מאה אחוז מוטיבציה ואפס אחוז ציפיות, זה לא פשוט, אבל יחסוך לכם הרבה תסכול. תזכרו תמיד גם שצריך לכבד את המערכת שכבר נמצאת שם, רובנו בני דור Y שחושבים שהם מבינים יותר מכולם, יש בשירות המדינה הרבה אנשים עם ניסיון וחכמת חיים שאין לנו, ובמערכת יהיו תמיד בעיות וקשיים פשוט כי היא מערכת.

כיום אני אנליסט במרכז הידע והאסטרטגיה של ארגון 'מעוז' שבונה רשת של מנהיגים מהמגזר הציבורי והפרטי שפועלת על בסיס של אמון לחיזוק החוסן החברתי-כלכלי של מדינת ישראל, בארבעה תחומים : חינוך, תעסוקה, רשויות מקומיות ובריאות. אני מתעסק באופן ספציפי עם רשויות מקומיות. בסופו של דבר זה המשך ישיר לדברים שהתעסקתי איתם במשרד הבינוי והשיכון, עירוניות, צמצום פערים ועוד.

נאור נזרי

ממשרת סטודנט למגייס

שמי נאור נזרי, בן 31, ירושלמי בעבר ובהווה ובוגר תואר ראשון ממכללת הדסה בניהול ארגוני שירות עם התמחות במשאבי אנוש, ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות בהתנהגות ארגונית מהאונ' העברית. אני עובד מאז סיום התואר השני בבנק ישראל (כבר כ- 3 שנים) כרכז גיוס, במסגרת התפקיד אני בונה את הגדרות התפקידים בבנק, מבצע ראיונות עבודה, משאבי האנוש בבנק, ועוד. התפקיד המרתק מזמן לי מפגשים עם המון גורמים בתוך הבנק ומחוצה לו, מחייב אותי לשלוט בידע המקצועי ומעניק לי את הסמכות לקבל החלטות המשפיעות על הארגון הלכה למעשה, ולהשפיע על עתידם המקצועי של בני אדם. מעבר לכך, העבודה במגזר הציבורי מעניקה תחושת סיפוק וערך, וההשפעה ניכרת במעגלים רחבים ומשמעותיים.

התחלתי במשרת סטודנט באגף בחינות ומכרזים בנציבות שירות המדינה. עבדתי כסטודנט בצוות השירות במתן מענה למועמדים הנמצאים בשלבי המיון למשרות בשירות המדינה, כתיבת מכתבים רשמיים למועמדים, בירור שלבי המיון מול מכוני המיון המקצועיים, קריאת אבחונים, ובהמשך גם חניכת סטודנטים חדשים שהגיעו לצוות. עבדתי בנציבות כסטודנט במשך 3 שנים ועד לסיומו של התואר השני. בעבודתי בנציבות נחשפתי לראשונה לפעילות של ארגון ציבורי גדול, לתרבות ארגונית משמעותית, ולממשקים ארגוניים מגוונים, כמו גם לעבודה משרדית וצוותית.

העבודה בארגון סייעה להמחיש את התאוריה שנלמדה באקדמיה. מצד אחד היא אפשרה להבין את החומר הנלמד במסגרת פרקטית, ומצד שני ניתן היה להיעזר בעבודה למטרת ביצוע מטלות לימודיות (כגון כתיבת סמינר או מטלות אחרות המבקשות להבין ולנתח תהליכים ארגוניים). על אחת כמה וכמה שמדובר בתחומי לימוד הומאניים שבבסיסן מונחת הפרקטיקה והמעשה, ולא ניתן להפריד אותה משוק העבודה. בהקשר הזה חשוב לציין שאם זה מתאפשר מומלץ מראש לבחור תכנית שתאפשר לעבוד מקביל ללימודים. מלבד ההתנסות והחשיפה למסגרת הארגונית, משרות הסטודנט חושפות למערכות ארגוניות ולכלים שימושיים בכל ארגון, והן שימושיות גם במשרות "של גדולים" (למשל כלי אופיס שונים ומערכות נוספות שההכרות איתן יכולה להוות יתרון בעתיד.

בסיום לימודי התואר השני התמודדתי על משרתי הנוכחית, מירב תשומת הלב בראיון התמקדה בעבודתי כסטודנט בנציבות (הלימודים נדחקו לשוליים). המראיינות ניסו להבין מה עשיתי וכיצד הידע והיכולות שצברתי יתרמו למשרה עליה אני מתמודד. בנוסף, כחלק מתהליך המיון למשרה בבנק התבקשתי למסור פרטי קשר של ממליץ מעבודתי הקודמת. ההמלצה החיובית של המנהלת הישירה שלי ממשרת הסטודנט בנציבות הייתה יקרה מפז, וחתמה באופן סופי את תהליך הגיוס למשרתי הנוכחית.

בנימה אישית, אני יכול לומר מתפקידי הנוכחי שמועמדים המגיעים עם רקע התנסותי מורידים את "סף החששות" לגבי הצלחתם בתפקיד. קל יותר (כמראיין) לייצר עימם שפה משותפת המתבססת על החוויה וההתנסות שלהם בשוק העבודה בכלל, ובמגזר הציבורי בפרט. אז, צאו לעבוד במגזר הציבורי. (-: